הדרך אל האור

הדרך אל האור לא הייתה דרך

מוכרת בכלל. מצד אחד היה

אור, ומהצד האחר — האור שלא

מצאנו בקצה המנהרה. לאור

שלנו נתנו את כל כולנו, מתוך

אהבה שאינה תלויה בדבר, אך

הדרך לקצה המנהרה נראתה

ארוכה ולעיתים בלתי אפשרית.

כלואים במנהרת זמן שלא זז,

שבו כל דקה היא כמו שעה,

ואין משמעות לזמן כפי שהכרנו

אותו עד לאותו יום, מבינים

שמהיום הכל יהיה אחרת.

אני יסמין, אימא של אור. כשאור חלה התמוטטו השמיים,

ואני עמדתי בפני בחירה: ליפול, ולהפיל את כל בני

המשפחה איתי, או להתנער ולקרוא תיגר על המציאות.

ראש בראש.

עד שאחת מאיתנו תרכין ראש.

אבל לא תהיה זאת אני.

לא הפעם.

הפעם, מהמנהרה החשוכה הזאת נצא בראש מורם

ובתקווה גדולה.