היום הראשון בגן יכול להיות מרגש אבל גם קצת מפחיד.
כשאלון בן החמש מגיע לגן חובה, הוא שמח ובטוח בעצמו, עד שהוא מגלה שהוא לא יודע מתי מגיעה השעה שתיים, השעה שבה אימא תחזור לקחת אותו. הדאגה והבכי לא מפסיקים, עד שאימא מוצאת פתרון קסום: שעון מיוחד שיעזור לו לדעת בדיוק מתי היא באה.
לצד ההתמודדות עם פְּרֵדה והקושי של ילדים קטנים להבין את מושגי הזמן, תוכלו למצוא דרך יצירתית להפוך את הפחד לביטחון וליצירת שקט בלב.
ספר לכל ילד וילדה שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הגדול של הגן.
מרינה היא אם לשני ילדים מקסימים, ניקול ורן. שנים רבות עוסקת בחינוך כגננת ועבודתה מלווה במסירות ואהבה לילדים. בזמנה הפנוי היא נהנית לעבוד עם אדמה וצמחים, לשתול, לטפח ולראות את הצמיחה מתפתחת.
הסיפור שכתבה היה מונח במגירה במשך שנים רבות, עד שהחליטה לשתף אותו עם העולם. היא מקווה שיהיה שימושי ומעניין, ואולי אף יעזור לילדים בהתמודדות עם ההמתנה והבנת מושג הזמן.
1 ביקורת עבור השעון של אלון
אלכסנדרה –
הדבר היפה ביותר הוא שהספר נותן מקום אמיתי לקושי של אלון. אלון מוצג כילד שמתרגש מהגן החדש, ואז מגלה שהפרידה מאמא קשה לו. הוא בוכה, מתגעגע, חושב על אמא ורוצה הביתה. זה מאוד מוכר לילדים בתחילת שנה וגם לי כגננת
גם הרצף מוצלח: אנחנו מכירים את אלון בבית, רואים את הציפייה שלו לגן, את הפרידה, את הקושי בתוך הגן, ובהדרגה את היכולת שלו להתחבר לפעילות ולילדים. במיוחד אהבתי את הרעיון שאמא משאירה לו תמונה שלה. זה חפץ מעבר פשוט ומובן לילד, שממחיש בצורה יפה: אמא איננה כאן כרגע, אבל הקשר איתה נשאר.
הרעיון של השעון שאמא מכינה לאלון יפה בעיניי: היא נותנת לו משהו מוחשי להחזיק בו כשהוא מתגעגע, ומנסה לעזור לו להבין שיום הגן מתקדם ושבסופו היא תחזור. יש בזה הרבה רוך ומחשבה על הילד.
עוד נקודה חזקה היא שהאיורים מאוד ברורים רגשית. ילד יכול להסתכל על הפנים של אלון ולהבין עוד לפני שקוראים מה הוא מרגיש