טוהר הלב

נולדתי להורים שניסו

לשרוד בכל כוחם.

אימא עבדה במשק

בית, ואבא היה עובד

עירייה. אימי היקרה

נתנה את ליבה ונשמתה

עבורי ועבור הבית. אבי

היקר השתדל גם הוא

לעשות ולתת, אך בתור ילדה

קטנה הרגשתי שמשהו במערכת

לא היה בריא. משהו מעברם הרחוק

היה זרוע בהווה.

אימא לא הפסיקה לעבוד קשה, לבשל ולנקות. דאגתי

לה מאוד, והיא לי. תמיד הייתה מתרוצצת סביבי ומוודאת

שאתלבש יפה, שאהיה נקייה, שאוכל, שאקח לגן ולבית

הספר את מה שצריך. עם השנים היוצרות התהפכו, ואני

הייתי מתרוצצת סביבה, מנקה, מבשלת ודואגת. הייתי

קטנה אבל בוגרת לגילי, ולמדתי מהר מה מתרחש סביבי.

בספרה זה סמדר סימנטוב מציירת תמונה של קושי לצד

תקומה, מעברים שנעים בין מה שהיה טוב לבין יהיה טוב.

ספר זה מוקדש לילדיה ערבה, סופה, מדבר ומיכאל.